הידיעות על ההסכם ההולך ומתגבש בין המעצמות לאיראן הציפו את הבדלי הגישות בין הקבוצה הפרגמטית בממשלה שמוביל שר הביטחון לבין האידיאולוגים שמוביל ראש הממשלה. אני מכיר אומנם רבים שיטענו שאין קשר בין בנט לאידיאולוגיה, אבל בנושא איראן נראה שהושפע מאוד מנתניהו.

בנושא מדיני עם השלכות ביטחוניות מרחיקות לכת השאלה היא בחירה בין חלופות. ברור שהחלופה המועדפת היא הפצצות אמריקאיות מסיביות על מתקני הגרעין של איראן עד החרבתם המלאה. אלא שבימים אלו של עימות אמריקאי־רוסי בנושא אוקראינה, זו נראית כחלום באספמיה.

חלופה אחרת שבה משתעשעים האידיאולוגים היא שלישראל יכולת למנוע בכוח בעצמה ולבדה יכולת גרעינית מאיראן. מטוסי F35 המפציצים את הכורים בבושהר ובמקומות אחרים עם פצצות חדישות שחודרות עשרות טונות של בטון הם החלום הרטוב של כמעט כל ישראלי. אבל חלום נשאר תמיד חלום עד עלות השחר.

בהנחה ששתי אופציות אלו אינן על השולחן, יש לעבור מפתרון כוחני לפתרון שכלי, כלומר לנצל כל מנוף לחץ על איראן במגמה להביאה לעצירת פרויקט הגרעין. כדי לממש חלופה זו צריכה ישראל לעבור ממדיניות של הצהרות והתרסה מול ארצות הברית בנושא זה למדיניות חדשה של שום שכל ותיאום מוקדם עם המדינות המובילות את המשא ומתן על ההסכם עם איראן.

אומנם את הנזק שהסבו נתניהו וטראמפ לקול מצהלות רבים בנסיגת ארצות הברית מהסכם הגרעין של אובמה קשה מאוד לתקן, הואיל והנסיגה הזו הקפיצה את העשרת האורניום על ידי איראן לרמה מאוד מסוכנת, אך בכל זאת ניתן היום להשפיע על ההסכם המתגבש תוך הגברת ההתייעצות המוקדמת עם ממשל ביידן ועם השחקניות העיקריות האחרות: גרמניה, צרפת, סין ובריטניה.

בשירותי רב השנים לצדו של שמעון פרס השתתפתי בלא מעט דיונים על הגרעין האיראני. ביסוד השיחות עמדה התפיסה שפתרון צבאי, כנראה מסובך, יגבה מחיר דמים יקר ולא ברורים סיכוייו, לעומת זאת הסכם - גם אם לא מושלם - יכול לדחות את גרעונה של איראן לתקופה מאוד ממושכת, כאשר בזמן זה על ישראל להיערך נכון ולטפל במוטיבציה האיראנית לפגוע בנו.

הואיל ופרס תמיד חשב שקשה לשלוט על ידע במוחותיהם של בני אדם ולמנוע ניצול לרעה של המצאות, יש לשכנע את המעצמות לדרוש מאיראן ויתור על טילים לטווח ארוך בעלי יכולת נשיאה של ראשי חץ גרעיניים, שמסכנים את וושינגטון, מוסקבה, ברלין, פריז ולונדון בדיוק כמו שהם מסכנים את תל אביב.

אז חשוב שנזכור כלל בסיסי: הסכם חלקי עדיף על מלחמה מלאה, ומה שלא ניתן להשיג בכוח אפשר להשיג במוח. והערה אחרונה לסיכום: אל לנו לשכוח שלישראל יש יכולת הרתעה רבת עוצמה שגם היא פקטור במשוואה זו. 

הכותב שימש כיועצו של פרס בתפקידיו השונים בשנים 1991־2016